גלנטי ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

1.התובעת 1 (להלן: הקטינה או התובעת) נפגעה לטענתה בתאונה אשר אירעה ביום 14.1.08 בזמן עלייתה לאוטובוס אגד קו 30 מספר רישוי 87-100-01 (להלן: האוטובוס). התובעת נדחפה לטענתה על ידי נוסעים אחרים וכתוצאה נפלה ארצה ונחבלה. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה. התובע 2 הנו אביה של הקטינה ואפוטרופה הטבעי.

הנתבעת 1 הנה אגודה שיתופית שהאוטובוס בבעלותה. הנתבעת 2 הנה חברת ביטוח אשר ביטחה במועד הרלוונטי את השימוש באוטובוס. אין מחלוקת בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי. הצדדים חלוקים בסוגיית החבות – עצם קרות התאונה - ובסוגיית הנזק.

2.בעלי הדין הסכימו שאכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 4ג לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) על סמך חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט וטיעוני באי כוחם לפניי.

3.בכתב התביעה נפל פגם, שכן חרף היות התובעת קטינה לא הוגשה התובענה באמצעות אפוטרופה, שאמנם צורף כבעל דין וצוין מעמדו. מאחר שאין חולק כי התובענה הוגשה ביוזמת האפוטרופוס ניתן לרפא את הפגם על ידי תיקון כתב התביעה. גם נהג האוטובוס המעורב לא צורף כנתבע ברם הנתבעים לא העלו טענה בעניין זה ולכן יש להתעלם מפגם זה.

אני מורה אפוא על תיקון כתב התביעה באופן שיצוין כי התובענה מוגשת על ידי הקטינה באמצעות אביה כאפוטרופה הטבעי.

4.אין חולק כי נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה מהוות תאונת דרכים במובן המונח בחוק הפיצויים. המחלוקת בין בעלי הדין עובדתית. לגרסת הנתבעות נהג האוטובוס לא הבחין בתאונה ולא דווח לו עליה בזמן אמת. על כן יש לדעתן לדחות את התובענה משום שלא הוכח כי אירעה תאונה, ולחלופין, בשל העדר נזק.

5.אין להסיק מהעובדה שנהג האוטובוס לא הבחין בתאונה כי זו לא התרחשה. התאונה אירעה בשעת דוחק (בשעה 07.30) ובאופן טבעי נדרש הנהג להתמודד עם מגוון בעיות בעת עליית הנוסעים לאוטובוס כך שבהחלט יתכן כי לא ראה את נפילת התובעת. מעבר לכך, במועד קרות התאונה היתה הקטינה נערה צעירה בימים (בת 13 שנים) כך שאין לצפות ממנה כי תדווח לנהג על התאונה או תגבה עדויות מהנוסעים. יש לזכור שהמדובר בתאונה קלה שלאחריה עלתה הקטינה לאוטובוס והמשיכה בפעילות רגילה כאשר רק בשעות הערב, משהבחינו הקטינה והוריה בנפיחות בקרסול, החישו אותה הוריה לחדר המיון.

העובדה שפנתה לקבלת טיפול רפואי כעבור שעות אחדות אינה שוללת את עצם קרות התאונה, שהרי המדובר בפגיעה קלה, וככל הנערים, סביר להניח כי גם התובעת נפלה לא פעם בעבר כשברגיל מסתיימות הנפילות ללא צורך בטיפול רפואי.

6.הנזק שנגרם לתובעת קל למדיי. הקטינה הובאה כאמור על ידי הוריה לחדר המיון של בית חולים בני ציון בחיפה, שם אובחן נקע ברגל ימין. הרגל נחבשה והתובעת שוחררה לביתה בהמלצת מנוחה למשך שלושה ימים, שימוש במשככי כאבים לפי הצורך ומעקב אצל הרופא המטפל, שכפי הנראה לא היה בו צורך, שכן אין תיעוד רפואי נוסף.

7.מחמת סירוב המבטחת לשאת בעלות הטיפול בבית חולים נשאו התובעת או הוריה בתשלום הוצאות אלו בסך 572 ₪ (ראה אישור המצורף לכתב התביעה). התובעת זכאית להשבת סכום זה וכן לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת, שכן גם אם נזקקה לעזרת הוריה אין המדובר בעזרה החורגת מזו המושטת ברגיל לבן משפחה חולה.

8.על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 2,000 ₪ כפיצוי בגין כל נזקיה הנובעים מהתאונה הנדונה (לרבות נזקי מיטיבים).

כמו-כן, על הנתבעות להשיב לתובעים את מה ששולם על ידם כאגרת התביעה ולשאת בשכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. פרט לכך, כל צד ישא בהוצאותיו.

הסכומים האמורים ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעות, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכום שנפסק לטובת הקטינה יופקד בחשבון נושא רווחים על שמה תוך ציון כי ניתן יהיה למשכו בהגיעה לגיל הבגרות. יומצא אישור על הפקדת הפיצוי תוך חמישה עשר יום מקבלתו.

נוכח השלב והדרך בהם הסתיים ההליך אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, י"ז שבט תש"ע, 1 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: